Where imagination meets creativity: The story of Lego

By Orel Elimelech | נושאים: דעה אישית, היומיום, יזמות ומיזמים | תאריך: 23-12-2013

0

כולנו יודעים מה זה לגו, חלקנו גדלנו על זה וחלקנו בונים יחד בתים וחלומות עם הילדים והנכדים. תחשבו על זה, משחק בלגו הוא כמו פיתוח תוכנה. היכולת לדמיין משהו ואז לבנות אותו בעצמך זה יתרון עצום בו אוחזים מתכנתים. אחת המשימות שנדרשות מהורים היא לגרות את הילד בכל שנות ההתבגרות שלו לתחומים שונים, עד שימצא את החזקות שלו. מכירים כלי פשוט ומתוחכם יותר מלגו להפוך חלום למציאות? לגרות ילדים? בתחילת הקריירה שלי למדתי וחקרתי מעט את עולם התכנה, זכור לי במיוחד הרגע הזה שסיימתי לכתוב קוד ואז צפיתי בהשתאות בכדור שמרקד על המסך, בטופס שנשלח לשרת, ברובוט שקופץ סביבי. בכנות, לא הרביתי לשחק בלגו כשהייתי ילד, רק בשנות העשרה המאוחרות התחלתי להבין את הקטע. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים ומדהים אותי לגלות כל פעם מחדש עוד פרט על העולם הזה שנקרא לגו. אחרי הכל לא מדובר רק במשחק אלא בארגון, ארגון שהיה על סף פשיטת רגל לא פעם ולא פעמיים ובכל זאת נוחל הצלחה עסקית מסחררת. מדובר בעסק בינלאומי רחב היקף שנוגע ברוב חלקי האנושות.


קמפיין תרבות הפופ, 55 שנים ללוגו

אז איך הכל התחיל?

השנה 1932, המקום דנמרק. נגר בשם אולה כריסטינסן נקלע לזמנים קשים ונאלץ לסגור את הנגרייה שלו, באותו זמן טרגדיה נוספת פקדה אותו ואשתו נפטרה. אולה שהיה מייקר ברמ"ח איבריו החל לייצר צעצועים מעץ, העץ העודף מהנגרייה. הדגש היה על ייצור צעצועים באיכות גבוהה, הוא האמין באיכות. יום אחד פנה אליו מפיץ וביקש כמות גדולה של צעצועים לכבוד הכריסטמס, אולה ובנו עבדו ימים כלילות כדי לספק את הסחורה בזמן. ממש לפני ההפצה פשט המשקיע רגל והם נותרו עם צעצועים רבים וללא אגורה ביד. אולה ארז את הצעצועים על רכבו וניסה למכור אותם במקומות שונים ברחבי העיר אך ללא הצלחה. בסוף המיר אותם בחנויות תמורת מזון למשפחתו. עבר הזמן והמשחקים החלו לייצר רווח ששימש לרכישת מכונת ייצור חדשה. גם מלחמת העולם השנייה לא הצליחה למוטט את החברה עד ליום ארור אחד בשנת 1942. באותו יום עלה המפעל בלהבות וכל המודלים והתכנונים נשרפו קליל.

מתוך תחושת אחריות לעובדיו ובמקום בו אחרים היו מאבדים תקווה, הקים אולה את לגו מחדש. יום אחד הוא יצא לבקר בקופנהגן ורכש מכונה לייצור חלקים קטנים מפלסטיק, כמו מדפסת תלת מימד. אולה וגאדפריד בנו החלו בייצור צעצועים לכל השנה ולא רק לחג המולד. באחת מנסיעות העסקים לאנגליה שוחח גאדפריד עם מנהל של מרכז קניות גדול שהציג בפניו בעיה: כל הצעצועים משעממים, חבל שאין דרך לשלב בהם "system". גאדפריד חזר למפעל וחשב איך להכניס מערכת ללגו. באותה שנה הם השיקו לבנים שמאפשרות לבנות בית ומוסכים (מה שנראה לנו מובן מאליו לכאורה) אבל היו מתפרקות בקלות. גאדפריד פיתח שיטה לחיבור לבני לגו מבלי שיתפרקו. המוצר התפשט גם מחוץ לדנמרק ובדיוק בזמן הזה היה על גאדפריד להתמודד עם שריפה נוספת במפעל. כמובן הוא לא התייאש ועם השנים תפס המשחק תאוצה מסביב לגלובוס. בכל כמה חודשים משוחררים סטים ודמויות חדשות, פארקים ואטרקציות שעשויים מלגו.

העסקים שוב מסתבכים

בשנת 2002 הסתכמו הכנסותיה של חברת לגו ב-1.8 מיליארד דולר, היא העסיקה 6,000 עובדים אבל משהו היה רעוע, ההישענות על האסטרטגיה הוותיקה, עוררה סימנים של נזק. תחילת שנות האלפיים וילדי העולם עברו לשחק בצעצועים אלקטרוניים, למכור לגו באותה תקופה שווה ערך למכירת מצלמות פילם ב-2009. הפטנטים של לגו החלו לפוג, גרסאות זולות וחיקויים מאסיה הציפו את העולם וענקיות הצעצועים כמו טויס אר אס השתלטו על השוק. כעת היה ברור, דרוש שינוי מהותי. בשנת 2003 הפסידה החברה 180 מיליון דולר, בתגובה פוטרו 1500 עובדים כולל המנכ"ל, נכדו של אולה. במקומו התמנה בחור צעיר בשם יורגן שעשה שימוש במבנה הגמיש של החברה כדי להוציא אותה מהבוץ.

שלושת העקרונות של סרנדיפיטי (מתורגם)

By Orel Elimelech | נושאים: אוף טופיק, היומיום, שיווק, שיווק באינטרנט | תאריך: 30-03-2013

1

תופעת הסרנדיפיטי (מה זה?) נפוצה מאוד לאחרונה עם עלייתם של שירותי האינטרנט המתיימרים לפעול לפי עקרון זה. בהתבסס על האגדה הפרסית של ווראס וולפול, הקונספט של תגליות סרנדיפיות מעורר השתאות כבר שנים אצל חוקרי מדעי החברה וממציאנים. האם ביכולתנו ליצור דרך מובנית לסרנדיפיטי והאם יהיה זה שווה ערך לסרנדיפיות אמתית שבכוחה לעורר בנו 'וואו' כל פעם מחדש?

בפוסט מעולה של אלברט מיג הוא מנתח את תופעת הסרנדיפיטי ומתאר שלושה חלקים שונים שלה הבאים לידי ביטוי בתהליך החדשנות:

  • תגלית שלא נתבקשה

  • תגלית שנתבקשה אבל הגיעה אלינו באורח בלתי צפוי

  • תגלית שאנו משתמשים בה בשונה מהאופן המקורי שהוגדר

הסרנדיפיטי הפרטי שלי בברלין, serendipi(ci)ty.

מדריך ליזם בארגון שנקרא צה"ל

By Orel Elimelech | נושאים: אוף טופיק, דעה אישית, יזמות ומיזמים, שיווק | תאריך: 01-03-2013

3

זה קרה לפני חודש, לאחר שלוש שנים בחיל האוויר, גם יומי להשתחרר מצה"ל הגיע; שלוש שנים של עניין, למידה בלתי פוסקת, התפכחות וגם צבא הגיעו בשעה טובה לקיצן. במהלך השירות חבשתי כובעים רבים, ואם נלך לפי הפקודות- היו אלו כומתות. כומתה לבנה של חווית משתמש וכומתה תכלת של קוד פתוח, כומתה סגולה של שיווק ופרסום וכומתה ירוקה של אינטרנט, כומתה זית של תכנות וכומתה אפורה של רשתות חברתיות, כומתה צהובה של הרצאות והדרכות וכומתה חומה של יזמות. בין החלפה של כומתה ברעותה ביצעתי שמירות ואבט"שים, יצאתי לקורסים ועשיתי דברים נוספים, שכל החיילים עושים. קצרה היריעה וסיווגה הביטחוני של רשת האינטרנט מלהכיל את החוויות שעברתי בזמן ההוא. מי שנכח בהרצאת השחרור שלי "איך להיות חיילים מאושרים יותר" ודאי זכה להרגיש באותם רגעים את הדברים האמורים, למי שלא נכח ניתן לצפות בווידאו. בעודי עורך את הצילומים חשבתי שיהיה מועיל מאוד אם אעלה חלק מהדברים על הכתב, הפעם בחרתי לשפוך אור מנקודת מבטי על מה שבין צה"ל ליזמות, מה החסמים ואיך בכל זאת ניתן ליזום בארגון שנקרא צה"ל.

הסיפור שלי עם צה"ל מתחיל בצו הראשון שנמנה על הדרכים המקובעות ביותר לסיווג יכולותיו וכישוריו של אדם. יום שמשפיע עמוקות על אופי השירות הצבאי שלך ואף אחד לא טורח לשאול במה אתה עוסק והאם קיים תחום שלמדת בעצמך ולא נמצא על דפי תעודת הבגרות. כבר אז, כשקיבלתי ציון מספרי לפי נתונים יבשים כמו הרצון שלי לשרת ביחידה קרבית או מקום מגורים, הבנתי שמשהו בשיטה הזאת דפוק ואכן כך היה. נכחתי ביום מיון של מכון נועם, חרשתי את האינטרנט לתפקידים מעניינים, הפצתי קורות חיים ועברתי ראיונות שם שמעתי משפטים כמו: