מדריך ליזם בארגון שנקרא צה"ל

By Orel | נושאים: אוף טופיק, דעה אישית, יזמות ומיזמים, שיווק | תאריך: 01-03-2013

3

11 Flares 11 Flares ×

זה קרה לפני חודש, לאחר שלוש שנים בחיל האוויר, גם יומי להשתחרר מצה"ל הגיע; שלוש שנים של עניין, למידה בלתי פוסקת, התפכחות וגם צבא הגיעו בשעה טובה לקיצן. במהלך השירות חבשתי כובעים רבים, ואם נלך לפי הפקודות- היו אלו כומתות. כומתה לבנה של חווית משתמש וכומתה תכלת של קוד פתוח, כומתה סגולה של שיווק ופרסום וכומתה ירוקה של אינטרנט, כומתה זית של תכנות וכומתה אפורה של רשתות חברתיות, כומתה צהובה של הרצאות והדרכות וכומתה חומה של יזמות. בין החלפה של כומתה ברעותה ביצעתי שמירות ואבט"שים, יצאתי לקורסים ועשיתי דברים נוספים, שכל החיילים עושים. קצרה היריעה וסיווגה הביטחוני של רשת האינטרנט מלהכיל את החוויות שעברתי בזמן ההוא. מי שנכח בהרצאת השחרור שלי "איך להיות חיילים מאושרים יותר" ודאי זכה להרגיש באותם רגעים את הדברים האמורים, למי שלא נכח ניתן לצפות בווידאו. בעודי עורך את הצילומים חשבתי שיהיה מועיל מאוד אם אעלה חלק מהדברים על הכתב, הפעם בחרתי לשפוך אור מנקודת מבטי על מה שבין צה"ל ליזמות, מה החסמים ואיך בכל זאת ניתן ליזום בארגון שנקרא צה"ל.

הסיפור שלי עם צה"ל מתחיל בצו הראשון שנמנה על הדרכים המקובעות ביותר לסיווג יכולותיו וכישוריו של אדם. יום שמשפיע עמוקות על אופי השירות הצבאי שלך ואף אחד לא טורח לשאול במה אתה עוסק והאם קיים תחום שלמדת בעצמך ולא נמצא על דפי תעודת הבגרות. כבר אז, כשקיבלתי ציון מספרי לפי נתונים יבשים כמו הרצון שלי לשרת ביחידה קרבית או מקום מגורים, הבנתי שמשהו בשיטה הזאת דפוק ואכן כך היה. נכחתי ביום מיון של מכון נועם, חרשתי את האינטרנט לתפקידים מעניינים, הפצתי קורות חיים ועברתי ראיונות שם שמעתי משפטים כמו:

אנחנו מחפשים מישהו יותר טכני /
לא תוכל לבנות או לקדם אתרים בצבא /
אין בצבא תפקיד שנקרא יזם /
מה זה משנה שאתה שותף בסטארטאפ, לא היית במגמת עיונית בתיכון אז אין על מה לדבר /
עוד לא קיבלת מנילה? כבר לא תקבל /
שמע ילד יש לך שאיפות יפות אבל אתה צריך להתחיל מלמטה /
ועוד רבים כיד הדמיון.

בסוף, לאחר תקופה ארוכה של חוסר וודאות- אותרתי ליחידת תוכנה בחיל האוויר, לתפקיד לא מוגדר. אפשר לקחת נשימה חצי עמוקה, לקפוץ לשבועיים באמסטרדם וקדימה הלם בקו"ם. מיד אחריו החלה טירונות כלל צה"לית שנמשכה חודש וחצי. חודש וחצי עם כלל המינים באוכלוסייה אשר במהלכם זכיתי להיכרות מעמיקה עם האוכל הצבאי שיש לבסיס טירונים להציע ורכשתי חברים חדשים בצורת כדורי stopit. החוויה שהשפיעה עליי ביותר הייתה לעבור ממצב online למצב offline; מגיק שמחובר באינפוזיה לרשת, מבלוגר שכותב פוסטים על מושב האסלה, מבונה אתרים בשעות שכולם ישנים, משותף בכנסים ומיזמים – הפכתי לחייל. חייל שאסור לו להדליק את הפלאפון במהלך היום ונמצא בבסיס ברובו המוחלט של הזמן, חייל שהאנרגיות שלו מבוזבזות בישיבה ארוכה תחת השמש וכשמגיעה שעת הטרום שינה זה מעייף לשמוע מה קורה בחוץ. חייל שלומד את המערכת הצבאית בדרך הצה"לית, חייל שאסור לו לעבוד וזה לפי פקודות הצבא. חייל שרואה כל כך הרבה דברים הניתנים לשיפור אבל אסור לו להשמיע קול, חייל שלא מבין את הקיפוח בין זכויות ספורטאים וזכויות יזמים בצבא. איך מגשרים על הנתק? צריך להנמיך ציפיות לקראת השיבוץ! איך עושים שהשירות שלי לא ייראה כמו הטירונות? אלה חלק מהדילמות שהיה עליי להתמודד איתן באותה תקופה.

לפעול מחוץ ובתוך הבית

המון מוטיבציה ורצונות הבעתי בראיונות השיבוץ ביחידה החדשה. עם הזמן כשהתאקלמתי ועברתי לגור בבסיס עורפי, הבנתי למה כולם אוהבים לצחוק על ג'ובניקים. למצוא חיים אחרי חמש בערב בבסיס פתוח, כמוהו כשלום במזרח התיכון. האוכלוסייה כמו בטירונות, בנויה ממגוון רחב של אנשים, רובם המוחלט אינו מה שאני הייתי. לא הצלחתי ועד היום מתקשה להבין איך תכניתן יכול לעבוד משמונה עד חמש ואז להסיר את המסכה ולהתהולל במסיבות הטבע הפרועות ביותר (כמה מחבריי הטובים הם כאלה). עשרות פעמים הכשילו לי המפקדים רעיונות ויוזמות מתחומים שונים. מהטמעה של קורא rss דרך אפליקציית סמארטפון לשמירה על חיי החיילים ועד ל-startup weekend צבאי. אך בכל זאת וכמו שגדעון עמיחי היטיב לספר, בדרך ל"כן" עברתי הרבה מאוד פעמים "לא". המערכת הצבאית עצם קיומה בעלת מומחיות בחיסול רעיונות והרפיית ידי יזמים (בואו נשכח לרגע את הפרק על קהלני מסטארטאפ ניישן, זה היה חד פעמי). מכיוון שלא הוגדר מעמדי כספורטאי, כמות הימים שהוקצו לי למטרת השתתפות בכנסים והפעילות שהייתי רגיל לקיים מחוץ ליחידה, הייתה נמוכה ויותר מכל- האנרגיה היצירתית הושקעה במהלך היום ורק קומץ ממנה נותר לסופי השבוע שביליתי בבית. חוויתי מחסום כתיבה ואפילו ניסיתי לעבור למקומות עם ראש פתוח יותר. בזמן הפנוי עם התפרצותה של טוויטר גישרתי על הפערים ויצרתי רשימות מעניינות לעקוב אחריהן, חיפשתי בפנים המערכת את אותם אנשים שהתרגלתי לפגוש בחוץ, ואט אט אותם בין ביחידה שלי, בין במעגל החילי ובין בחיל הירוק.

תוך שאני כרוך במגבלות המערכת, מצאתי את עצמי מסביר לאחרים שוב ושוב למה חשוב ליזום בארגון, איך זה מפתח אותך, כמה זה תורם לארגון והכי חשוב לנשמה, אבל נתקלתי בחומות ולא של תקווה. ניסיתי לשנות את העולם מסביב ועד מהרה הבנתי שלא צריך להתאים את עצמי אל המערכת אלא את המערכת אליי. בניתי לעצמי סביבה מתאימה בבית. בבית הכוונה בזמן שאני נתון בין ארבעת כותלי הבסיס. למעט מסגרות שיצרתי או מצאתי, הזדקקתי גם לשיטות פעולה מהסוג שלא מלמדים אותך עליהן באינטרנט או בספרי ניהול, כאלו שבאמת יבטיחו כי הזמן שלך ינוצל לדברים שאתה אוהב. באחת מפגישות הסיכום שאלתי את המפקד על החסרונות שלי והוא נעתר וענה "כשנתתי לך משימות לא מתחומי העניין שלך, סחבת אותן שבועות". בתגובה שאלתי איפה הבעיה והוא אמר "אתה צודק, יש לזה שתי פנים, כשלקחת על עצמך יוזמה עצמאית לא עניין אותך שום דבר אחר ותמיד הגעת לאן שתכננת". בניתי אתרים בפורמטים שונים מהמקובל, רתמתי אנשים ולקחתי חלק בהטמעת מתודולוגיית קוד פתוח, השתתפתי באירועי יזמות, השתתפתי בצוותי שיווק פנימיים וחיצוניים, הרציתי על נושאים שונים, הדרכתי על מערכות, לקחתי חלק בימי עיון ויותר מכל – העליתי רעיונות ותמיד חשבתי איך ייראה החותם שאשאיר אחריי. כשאתה שם בכותפת שתי כומתות אתה עובר על פקודות מטכ"ל לענייני לבוש ויכול להישפט לריתוק או קנס, כשאתה משתמש בשלוש כומתות מסתכלים עליך גם המפקדים והקולגות כעוף מוזר, מהכומתה הרביעית כבר מאבדים שליטה בכל הקשור אליך ומבינים שעדיף לך ולארגון שתהיה אדון לעצמך.

טיפים ליזם בארגון שנקרא צה"ל:

  • המפקד הוריד לכם את האוויר? אל תפסיקו להציף
  • אין רעיונות? התחברו עם הקהל הנכון, השתתפו בכנסים גם על חשבון חופש ובתשלום
  • יצירתיות וסקרנות יבואו מחופש, נצלו כל יום חצי שעה שקטה – גם זמן מקלחת תופס וזמן נהיגה ברכב בלי רדיו
  • לא מצליחים לפעול מהמקום הנוכחי? תחברו למי שכן או שתחשבו איך לפעול בדרך שונה

הצעת חוק: להעניק ליזמים בתקופת שירות החובה בצה"ל זכויות המוענקות לספורטאים

 

תגובות (3)

רישום תגובה