זה קרה לפני חודש, לאחר שלוש שנים בחיל האוויר, גם יומי להשתחרר מצה"ל הגיע; שלוש שנים של עניין, למידה בלתי פוסקת, התפכחות וגם צבא הגיעו בשעה טובה לקיצן. במהלך השירות חבשתי כובעים רבים, ואם נלך לפי הפקודות- היו אלו כומתות. כומתה לבנה של חווית משתמש וכומתה תכלת של קוד פתוח, כומתה סגולה של שיווק ופרסום וכומתה ירוקה של אינטרנט, כומתה זית של תכנות וכומתה אפורה של רשתות חברתיות, כומתה צהובה של הרצאות והדרכות וכומתה חומה של יזמות. בין החלפה של כומתה ברעותה ביצעתי שמירות ואבט"שים, יצאתי לקורסים ועשיתי דברים נוספים, שכל החיילים עושים. קצרה היריעה וסיווגה הביטחוני של רשת האינטרנט מלהכיל את החוויות שעברתי בזמן ההוא. מי שנכח בהרצאת השחרור שלי "איך להיות חיילים מאושרים יותר" ודאי זכה להרגיש באותם רגעים את הדברים האמורים, למי שלא נכח ניתן לצפות בווידאו. בעודי עורך את הצילומים חשבתי שיהיה מועיל מאוד אם אעלה חלק מהדברים על הכתב, הפעם בחרתי לשפוך אור מנקודת מבטי על מה שבין צה"ל ליזמות, מה החסמים ואיך בכל זאת ניתן ליזום בארגון שנקרא צה"ל.
הסיפור שלי עם צה"ל מתחיל בצו הראשון שנמנה על הדרכים המקובעות ביותר לסיווג יכולותיו וכישוריו של אדם. יום שמשפיע עמוקות על אופי השירות הצבאי שלך ואף אחד לא טורח לשאול במה אתה עוסק והאם קיים תחום שלמדת בעצמך ולא נמצא על דפי תעודת הבגרות. כבר אז, כשקיבלתי ציון מספרי לפי נתונים יבשים כמו הרצון שלי לשרת ביחידה קרבית או מקום מגורים, הבנתי שמשהו בשיטה הזאת דפוק ואכן כך היה. נכחתי ביום מיון של מכון נועם, חרשתי את האינטרנט לתפקידים מעניינים, הפצתי קורות חיים ועברתי ראיונות שם שמעתי משפטים כמו:
אני עומד לחשוף בפניכם סוד בעזרתו תשלטו על המוח שלכם בצורה טובה יותר,
הסוד הזה מגיע אלינו בצורת ספר הנקרא "לא רציונלי ולא במקרה". עד כה נמכרו בעולם יותר מ-300 אלף עותקים שלו והוא תורגם ל-24 שפות.
את הספר הזה כתב פרופסור דן אריאלי, כיום, מרצה לכלכלה התנהגותית באוניברסיטת דיוק שבצפון קרוליינה ודמות מוערכת בעולם האקדמיה האמריקאי.
שני דברים שלא ידעתם על אריאלי:
- הוא זכה בפרס' איג נובל' המוענק לאנשי מדע שערכו מחקרים "עם תוצאות משעשעות". את הפרס קיבל על המחקר בו גילה שתרופות placibo שמחירן יקר, יעילות יותר מתרופות פלצבו שעולות פחות כסף למטופל.
- פרופ' אריאלי פעיל באינטרנט, יש לו בלוג, טור בדה מרקר, ערוץ ביוטיוב, הרצאות באתר טאד ועוד.
סופרבוס היא אחת מחברות התחבורה הציבורית הגדולות בישראל, היא הוקמה בשנת 2000 במטרה לשבור את מונופול אגד ודן כשהתאפשרה תחרות. החברה מפעילה בכל יום אוטובוסים ומיניבוסים לטובת עשרות אלפי נוסעים ואוחזת בחטיבה לנסיעות פרטיות. בתור שכזאת על חברת סופרבוס לספק שירות מהיר, מדוייק ויעיל תוך השקעה באסטרטגיה שיווקית מוצלחת מכיוון שניצחון במכרז לאזור מסוים לא יעשה את הלקוחות מאושרים יותר. הפוסט יעסוק בהיבטים אסטרטגיים לניהול חברה, בחווית משתמש ובנושאי שיווק.
אני אוראל אלימלך רוצה שחברת סופרבוס תצליח! מדוע?
ראשית אני לקוח של החברה ורוצה לקבל את הטוב ביותר בדיוק כפי שמצפים ממנה שאר הלקוחות, הסיבה השנייה היא שמדובר בחברה בעלת השפעה רבה על לקוחותיה-איחורים או רכבים פגומים יגרמו לנזקים בסדר יומם של הלקוחות ושביתות של החברה בהחלט מסוגלות להוסיף עוד כמה ספרות לנזק הכלכלי שחווה המדינה באותו יום.
חברת סופרבוס מעבירה רושם של חברה ממוצעת ומטה, כיצד זה מתבטא בשטח?
- אוטובוסים ישנים ולעיתים מוזנחים
- חוסר אסטרטגיה שיווקית (או חוסר ביצוע)
- מרכז מידע לוקה בחסר
- אתר אינטרנט בעייתי, לא נגיש ולא שימושי בעליל
עד לכאן גזר הדין, עכשיו הנימוקים:
